“איך מוצאים פתרון לילד בדואי עם צרכים מיוחדים, שבבית שלו אין תשתית לאינטרנט?”

מירי נבון היא מנהלת אגף בכיר יישום רפורמת ההכלה והשתלבות ילדי החינוך המיוחד, משרד החינוך

“הימים האלה, של האי-שגרה שבתוכה ממשיכה להתקיים גם שגרה, הם לא פשוטים.
אבל גם בהם יש לנו משימה, והיא זו שחשובה.
גם עכשיו, בכל בוקר אני מקפידה להתארגן פיזית ומנטלית לעוד יום של משימה.
לובשת בגדי עבודה, גם כשזה מהבית, מסדרת שולחן, פותחת את המחשב, עולה לזום ומתחילה.

שני אתגרים יש למשרד החינוך בימים האלה: אחד של חירום והוא לאפשר מענה טיפולי ולימודי לתלמידי החינוך המיוחד. ואחד של שגרה והוא מוכנות ליום של אחרי, שזה אומר עכשיו להמשיך לקיים וועדות (זכאות ואפיון) וגם לדאוג להתאים אותם למציאות המשתנה. הראשון לספטמבר קרוב, הוא ממש כבר כאן, אנחנו צריכים לדאוג שלכל התלמידים תמצא מסגרת חינוכית מתאימה וראויה להשתבץ אליה.

ויש את חירום ימי הקורונה: המסגרות החינוכיות לתלמידים עם צרכים מיוחדים נסגרו, והתלמידים נותרו בבית. המצב שבו שגרת היום הופרה, עבור רבים מתלמידי החינוך המיוחד היא קריטית. יש מהתלמידים שבלי טיפולים, קשר עם צוותי חינוך, מטפלים וחברים – מצבם עלול להיות מוחרף עוד יותר ועלולה להיווצר רגרסיה.

החלטה של המשרד היא להמשיך לתת מענה לתלמידים, כזה שיתכתב עם ימי הבידוד החברתי. בנקודה הזאת צריך לנהל את החירום: להמשיך לתת טיפולים מרחוק, או במקומות שיש היתר, להגיע למרכזים רשותיים או לביתם של התלמידים. בנוסף צריך היה גם להפעיל למידה מרחוק גם עבור תלמידי החינוך המיוחד, בהתאמה לצרכיהם.

מול שתי משימות מורכבות של חירום והמשך שגרה חילקנו את העשייה בין האגף שלי לאגף החינוך המיוחד. שותפתי מנהלת האגף לחינוך מיוחד, שמביאה איתה לתפקיד מקצועיות וניסיון רב בתחום זה, לקחה על עצמה את משימת החירום. אני לקחתי על עצמי את משימת המוכנות שלנו לשגרה החדשה – ניהול וועדות הזכאות.

במסגרת התפקיד שלי במשרד החינוך, כמנהלת יישום חוק החינוך המיוחד, ההכלה וההשתלבות, אני מובילה בשנתיים האחרונות מהלך של שילוב תלמידי חינוך מיוחד בבתי הספר הכלליים. בדרך כלל, בתקופה הזו, רגע לפני סיום שנת הלימודים, אנחנו עסוקים כבר במאמצים לקראת שנת הלימודים החדשה. יש הרבה מאוד עבודה תהליכית עם הרבה מאוד שלבים שמתחילה חודשים ארוכים לפני הראשון לספטמבר.

ואז הגיעה הקורונה, החל חירום, מסגרות החינוך נסגרו, יש הנחיות שצריכות לצאת מהמשרד לבתי הספר ולמשפחות, יש אתגרים, יש צרכים, יש רצונות.

אבל הקורונה תחלוף, מערכת החינוך תחזור לפעול, ותלמידי החינוך המיוחד ישובצו במסגרות וישתלבו בהן. אין לנו את הפריבילגיה להפסיק לקדם את המשימה הזו. הפסקה משמעותה שבבוא היום נהיה לא מוכנים עבור התלמידים הללו, שכה יקרים ללבנו.

ואיך עושים את זה בתקופה הזו? אני לומדת תוך כדי תנועה. כי מה שאנחנו יודעים ורגילים משתנה עכשיו: קשר עם הורים, המגע האישי והאנושי, היכולת אפילו להתכנס ולדבר בחדר – זה פורמט חדש.

השגרה החדשה היא לא פשוטה. תדמיינו איך זה לעשות וועדה על צרכים של ילדים מרחוק, עם עשרה אנשים מכונסים דרך האינטרנט, או בטלפון. ומה כשיש משפחה חרדית עם ילד מיוחד כשאין אינטרנט? ואיך מוציאים עכשיו זימון למשפחה של ילד במגזר הבדואי שאין בו תשתית של אינטרנט?

והקורונה, היא תגמר. וביום שאחרי יש לנו תפקיד לתת מענה לילדים עם צרכים מיוחדים. והמשימה שלנו היא להיות גם בכאן ועכשיו – וגם במכאן והלאה“.