אמון ואמונה, הלכה למעשה

כמעט שום דבר בבית הציוני דתי שבו גדלה לא הכין את עינת ישפה לעבודתה כמנהלת השירות הפסיכולוגי־חינוכי (שפ"ח) בבני ברק. אבל השנים שבהן עבדה עם החברה החרדית גילו לה שזו מיומנות נרכשת. עכשיו, בליווי המאיצים, היא שואפת להפוך את בני ברק למרכז ארצי שילמד פסיכולוגים מכל הארץ איך לטפל באוכלוסיות מגוונות. "כבר היום 25% מהתלמידים במדינה הם חרדים, והם המבוגרים של מחר. אם נצליח לסייע לילדים לפתח חוסן רגשי, כשהם יהיו בוגרים וישתלבו בפוליטיקה, בעבודה, בלימודים – השיח בינינו יהיה שונה"

הילדה החרדית שהופנתה לאבחון בשירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) בבני ברק, הגיעה עם קשיים מורכבים. לאחר הערכה פסיכולוגית, ההמלצה המקצועית הייתה: שיבוץ בגן לחינוך מיוחד. אבל ההורים החליטו לשאול את הרבנית שלהם, שקבעה: "תשאירו אותה בגן רגיל. אני אלווה את המשפחה ואקח אחריות".

עבור עינת ישפה, מנהלת השפ"ח, "זו הייתה התנגשות בין ההמלצה שלנו ובין ההחלטה של הרבנית. מול דעת תורה קשה לי לעמוד. אבל הבנו שלא נשקפת לילדה סכנה, הרבנית לקחה אחריות, אז הלכנו עם הרבנית. היא עמדה במילתה, ליוותה את הילדה והיא הצליחה להשתלב בגן הרגיל".

המקרה הזה שינה את מערכת היחסים בין עינת לבין הקהילה. הרבנית, שהבינה שעינת והצוות שלה מכבדים את דעתה, נתנה להם "תעודת כשרות" והפנתה אליהם הורים נוספים. אבל הקונפליקט הזה – בין ההבנה המקצועית לבין הצורך להתאים לאוכלוסייה בה היא עובדת – הוא חלק מהאתגר היומיומי של עינת.

כאשר ילד במערכת החינוך נפגע, פוגע או נתקל בקשיים – הוא מופנה לשפ"ח. עינת והצוות שלה אחראים על הרווחה הרגשית של כ־ 100 אלף ילדים מתחת לגיל 18 בבני ברק. "הקהילה החרדית מעוניינת בסיוע, לא רק בטיפול אלא גם במניעה. עד לפני כמה שנים הייתה חשדנות גדולה כלפינו. אני מבינה את זה – אנחנו עוסקים בנפש של ילדים, זה התחום הכי רגיש, ערכית משפחתית וקהילתית".

עינת, שמגיעה מבית ציוני דתי, גדלה כנכדתו של הרב הראשי הראשון לצה"ל שלמה גורן. את הקושי בצורך להתאים את הטיפול לתרבות של הקהילה, היא הבינה על בשרה.

אבל דווקא היא רואה את בני ברק כשליחות: "זה מצריך מאיתנו לתת מענה לקהילה, שרובנו לא מגיעים ממנה, בלי שיפוטיות ונקיטת עמדה". עינת לא ויתרה על הרצון להביא לבני ברק פסיכולוגים איכותיים שאינם חרדים, וגם החרדים שמחים לקבל מענה על־ידי אנשי טיפול מחוץ לקהילה.

אבל בדומה לקושי שלה, גם עבור שאר הפסיכולוגים העבודה בעיר אינה פשוטה. "פסיכולוגים מגיעים למקצוע עם רצון להכיל ולקבל את השונה. אבל דווקא פה יש קאץ': כי התפיסה הפתוחה שלהם מתקשה לעמוד במבחן מול קהילה שמאתגרת את הערכים של אותם הפסיכולוגים. וכשיש עימות בין עולם הערכים של הפסיכולוג לבין ערכי הקהילה בה הוא עובד, נוצר משבר".

עינת הבינה שנדרש להעביר את הפסיכולוגים תהליך, שיסייע להם להתמודד עם הקונפליקט: "עלינו מוטלת האחריות לפתח את עצמנו ולעבוד על היכולת שלנו, על מנת שנוכל לשמוע סיפורים שונים ולעיתים מתנגשים".

לשם כך היא יצאה לבדוק אם קיימים מודלים של כשירות תרבותית לעבודה עם אוכלוסיות מגוונות, שתוכל לייבא. "חשבנו שנמצא מודל ונעשה לו גיור. גילינו הרבה כתיבה תיאורטית אבל לא מצאנו מודל יישומי, שעובד על מיומנויות וכישורים של הפסיכולוגים. ואז הבנו: אנחנו המומחים. צברנו ניסיון וידע שאנחנו יכולים לפתח ולסדר".

עינת פיתחה תוכנית הכשרה לאנשי המקצוע בבני ברק: יש בה עבודה על מוטיבציה, מודעות ותפיסות לצד הרחבת ידע. כל זה נעשה בתהליך ארוך של למידה ודיוקים.

כשהחלו לפנות אליה מרשויות אחרות, להתייעץ על עבודה עם החברה החרדית, היא הבינה שתוכנית ההכשרה יכולה לעזור לכל רשות ופסיכולוג, שנותנים שירות לחברה החרדית. ולא רק לחרדים: "ההכשרה יכולה לעבור התאמה לכל אוכלוסייה מגוונת. פסיכולוג לא יכול לעבוד רק עם אנשים שדומים לו, מדברים ונראים כמוהו. אני מבינה את זה מזמן. עכשיו כולם מבינים".

עכשיו עינת עובדת על להפוך את השירות בבני ברק למרכז המכשיר פסיכולוגים חינוכיים לפיתוח כישורים, מיומנויות וידע בנושאי עבודה עם אוכלוסיות מגוונות. את הידע היא תעביר לא רק לפסיכולוגים, אלא כבר במהלך הלימודים. "סטודנטים יצברו ידע שיעזור להם בכל מקום עבודה. ואנחנו נגדיל את פוטנציאל העובדים שיגיעו אלינו".

עינת משוכנעת שהפתרון חיוני, לאור המציאות המשתנה: "כבר היום 25% מהתלמידים במערכת החינוך הם חרדים. אם נצליח היום לתת שירות פסיכולוגי אפקטיבי ולפתח חוסן רגשי, כשהם יהיו בוגרים שישתלבו בפוליטיקה, בעבודה, בלימודים ובכל רובד של החיים בישראל – השיח בינינו יהיה שונה".

מה למדתי

לכולנו אמונות, תפיסות, פינות אפלות ודעות קדומות – גם לי. כשעובדים עם מי ששונה מאיתנו, זה מתעורר. כאנשי טיפול אנחנו חייבים להיות מודעים, להכיר ולעבד אותם, ומשם להתחבר לעבודה הטיפולית ולרצון להיות אפקטיביים ממקום נקי ומקצועי"

ידע זה כוח

"בחיפוש מרכז הידע אחר מודל ללימוד כשירות תרבותית בעולם, גילינו שיש כתיבה תיאורטית אבל לא מודל יישומי להכשרה לעבודה עם אוכלוסייה מגוונת ובפרט עם האוכלוסייה החרדית. אז הבנו: הידע אצלנו, ואנחנו יכולים לפתח מודל הכשרה בעצמנו"

פרקטיקות אמון

פרגמטיזם והתגמשות

"הייתי צריכה להאט את הקצב. הבנתי שבניית אמון לוקחת זמן. תהליכים ומיזמים שבמקום אחר יכולים להיות
מיושמים במהירות – לוקחים גם שנים. למשל, בניית תוכנית מוגנות לילדים מפני פגיעה מינית שבכל עיר אחרת מיושמת בשגרה, בבני ברק התבשלה ויושמה רק אחרי 5 שנים"

שקיפות ופומביות

"אני עובדת בשירות ציבורי, אני חלק ממערכת. השפ"ח בבני ברק הוא חלק מהמחוז החרדי בו פועלים שפ"חים בערים חרדיות נוספות. היה לי חשוב לעבוד בשותפות ובשקיפות מול הפסיכולוגית המחוזית, לשתף במה שעשינו ומה שלמדנו. כשהצגתי את התהליך בפני הקולגות במחוז, הם חיזקו את תחושתי שאכן קיים צורך בשטח במודל הכשרה ומדידה מסוג זה"