בואו נייצר אקו־סיסטם במקום אגו סיסטם

בין מג'אר לכפר תבור, בית שאן וכפר כמא, אין כמעט שום דבר משותף. לפני כשנה הם הצטרפו לאשכול אחד – אבל רובם בקושי הכירו או נפגשו מאז. עכשיו מוביל יו"ר האשכול, יורם קרין, בשותפות עם מיזם "מקום" ו"עתודות צפון", מהלך ראשון מסוגו לשיתוף פעולה ביניהם - ולגיבוש תוכנית איזורית חדשה שתשנה את כללי המשחק של התיירות בצפון

באמצע פברואר התכנסו יחד ראשי הרשויות של אשכול כנרת עמקים, למפגש ראשון מסוגו. חלקם בכלל לא הכירו קודם. במהלך השיחה על איך מפתחים את התיירות באיזור כולו, כולם הביעו רצון לשתף פעולה ונכונות מלאה לעבוד ביחד.

אבל אם כולם כל כך מעוניינים לשתף פעולה, מדוע זה לא קרה עד היום? אם לכולם יש אינטרס משותף, מדוע היו צריכים ראשי היישובים השכנים האלו, שגובלים אחד בשני, להתרחק מהבית, מהפריחה וזרימת הנחלים, ולהסתגר יומיים ביחד? למה עד כה שיתופי הפעולה האלו לא קרו?

יורם קרין, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, ויו"ר האשכול, משוכנע ששיתוף הפעולה יחייב להתגבר קודם על מתחים ולייצר אמון. ולכן יזם עם "עתודות צפון" את ה"אקו תור" – סדרת מפגשים שבהם יעבדו ביחד ראשי המועצות החברות באשכול. מטרת המהלך: להבין מה מאחד אותם כאשכול, ואיך ניתן לשתף פעולה כדי לחזק את הכלכלה והקהילות באמצעות פיתוח תיירות באיזור היפהפה בו הם חיים.

אשכול כנרת עמקים הוקם לפני שנה. תפיסת האשכולות, שמקודמת על ידי משרד הפנים, גורסת ששיתוף פעולה בין רשויות יאפשר להם לתת לתושבים שירותים יותר טובים ויסייע בפיתוח כלכלי אזורי. למרות היתרונות לתושבים, ראשי הרשויות באשכול חשדנים. החשש שלהם הוא שהקמת האשכולות עלולה לפגוע באוטונומיה שלהם, לקחת מהם סמכויות ואולי בעתיד לייתר אותם לגמרי. קיימת גם תחרות בין רשויות באותו אשכול על משאבים: "אם הממשלה החליטה על הקמת מרכז חדשנות ברשות מסוימת, ברור שהרשויות ליד ידרשו גם".

האתגר הגדול הוא שהאשכול הוקם לפי איזור גיאוגרפי – אך חברות בו רשויות בעלי אופי שונה לחלוטין. באשכול כנרת עמקים יש מועצות אזוריות, קיבוצים ומושבים חקלאיים לצד מועצות מקומיות, יישובים ערבים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים. כפר תבור לצד כפר כמא, בית שאן וטבריה לצד מג'אר. "אנחנו
צריכים למצוא איזה בסיס משותף ולעבוד סביבו" אומר יורם. ובעיניו – פיתוח התיירות
באשכול יכול להיות בסיס כזה.

התיירות באשכול מצומצמת יחסית – והתיירים לא משאירים בה כסף רב. וזה למרות שהאיזור עשיר בטבע, היסטוריה, תרבות ומורשת. "יש מצב אבסורדי", אומר יורם. "לרשות מקומית אחת יש הרבה חדרי מלון, לאחרת יש מסעדות ביתיות מעולות ולאחרת אוצרות טבע או פסיפס עתיק. כולם רוצים תיירים, לכולם יש צורך להביא יותר, אבל אין שיח משותף וראייה רחבה. והתיירים לא מקבלים את החוויה הכוללת שהיו יכולים, ולא משאירים פה כסף".

יורם בטוח שהפתרון נמצא בפיתוח תפיסה איזורית של תיירות, שתיתן מענה לשני האתגרים: תגדיל את היקף התיירות ואת ההכנסות, ועל הדרך תבנה אפשרות לשיתופי פעולה בתחומים נוספים, כמו החזון שאיתו יצאו האשכולות לדרך.

לצורך המשימה נבנתה תוכנית "אקו־תור", חמישה מפגשים שמטרתם לייצר היכרות וחיבורים בין ראשי המועצות וגורמי התיירות, ולבנות תוכנית תיירות איזורית. בפעם הראשונה, יושבים יחד 12 ראשי רשויות ואיתם נציגי משרדי ממשלה, גופים ציבוריים, גורמי תיירות, התאחדות המלונות והאקדמיה.

"עד היום אין תפיסה של תיירות איזורית, של כל הצפון. כל אחת מהרשויות פועלת לטובת פיתוח מקומי שלה, ואין לה זמן ולעיתים יכולת לראות את התמונה של כל האזור – גם אם זה יועיל לה בסופו של דבר" אומר יורם.

"זאת הסיבה שהקמת אשכול מתחברת עם תיירות. רק בעמק המעיינות עוברים כל שנה יותר ממיליון תיירים. אבל הם רק עוברים פה, מטיילים בין המעיינות, ולא נשארים. או טבריה למשל. יש בה כ־ 5,000 חדרי לינה. אבל התייר שמגיע באוטובוס של הקבוצה המאורגנת לא יוצא מהמלון. הפספוס הוא אדיר – יש כל כך הרבה אתרי היסטוריה של יהדות ונצרות, בתי קפה, עסקים. הם לא נהנים מהתיירים, והתיירים לא נהנים מהם. בסוף, תייר שנהנה יחזור שוב, יביא את המשפחה והחברים. וזה מנוע הצמיחה שלנו".

מה למדתי

"העבודה עם יישובים מגוונים מוסיפה בלגן, אבל זה כל הכיף. אני רואה בזה אתגר והזדמנות.
תיירות לא עושים לבד, מה שמעניין פה זה שיש לנו הזדמנות להתחבר לרשויות האחרות. בין ראשי הרשויות כמעט אין היכרות. זו ההזדמנות".

ידע זה כוח

יש ידע שהוא הבסיס לעבודה: מה אנחנו יודעים על תיירות בארץ ובאזור בנתונים? וגם האם ואיפה עשו את זה קודם בעולם? מרכז הידע מלווה את תהליכי הידע והמחקר האלה

פרקטיקות אמון

אינטרס משותף

"המטרה היא שהשותפות הזאת תגרום ליותר תיירים להגיע. קבוצת תיירים תישן בטבריה, כי יש שם מלונות. בערב היא תצא לעיר ותאכל במסעדות – ולא תישאר במלון כמו עכשיו. בבוקר הם ייצאו למסלול טיול, יבקרו בכפר דרוזי ויערכו סיור בעתיקות בבית שאן"

סיפור משותף

"באשכול יש מועצות מקומיות ואזוריות, עיריות וכפרים, קיבוצים ומושבים חקלאיים לצד יישובים ערבים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים. אנחנו צריכים למצוא דרך שכל אחד יביא את הסיפור הייחודי שלו, וביחד נייצר גם סיפור אזורי משלים. לפעמים הסיפורים סותרים או לא מתיישבים, אבל אפשר למצוא איזה בסיס
משותף ולעבוד סביבו"