הטיסה מלוד למרוקו יוצאת עכשיו

הוא: אהרון אטיאס, מנכ"ל עיריית לוד שנולד בעיר והקים את הגרעין התורני. היא: פאתן אל זינאתי, מנהלת המתנ"ס היהודי־ערבי "שיקגו". "יש לנו מערכת יחסים של אהבה שנאה", הם מספרים.
"אידאולוגיות שלא מתחברות, אבל חיים אחד ליד השני". עכשיו חברו שניהם, בליווי רשת מעוז, להוציא מסע של העיר למרוקו בראשות ראש העיר. "אני רוצה שכל המסע הזה, ומה שיבוא אחריו, יעזור לנו לראות אחד את השני ואת הסיפורים השונים"

בחדר הישיבות של עיריית לוד ישבו זה לצד זה אהרון אטיאס, מנכ"ל העירייה ופאתן אל זינאתי, מנהלת המתנ"ס הערבי-יהודי "שיקגו" בלוד. בחדר התנהל ויכוח סוער:
באיזו שפה יהיה יומן המסע המשותף שהם מובילים למרוקו – עברית, ערבית או שתיהן? אבל דקות אחר כך, כאילו לא התווכחו מעולם, הראה לה אהרן סרטון בטלפון, על אמא שלו שעלתה ממרוקו.
הסיפור הזה הוא קודם כל הסיפור שלהם, ושל שנים של עבודה משותפת. שני אנשים שהסיפורים שלהם כל כך מתנגשים, עם מחלוקות שלא יכולות להיפתר. אבל בפגישה הזו הם התניעו מהלך לבניית עשייה וסיפורים משותפים לעיר: מסע משותף למרוקו, השתתפות נבחרי ציבור ועובדים, יהודים וערבים.

אהרן ופאתן מייצגים, בעצמם, את המציאות המורכבת שאותה הם חיים בלוד. אחד ליד השני, באותם רחובות, באותם בניינים, חיים אנשי הציונות הדתית לצד התושבים הערבים. אין מקום שבו מתבטא המתח הזה, התפיסות השונות, יותר מאשר בשכונה הקטנה והמעורבת רמת אשכול. בשכונה הזו הקים אהרון לפני שנים את הגרעין התורני שהתיישב בעיר. בשכונה הזו, במרחק קצר מהגרעין, מנהלת פאתן את המתנ"ס הקהילתי "שיקגו".
בטלפון של פאתן, המספר של אהרון שמור כ"אהרון גרעין תורני". וככה, "תמיד ברור מי הוא, מאיפה הוא בא, ומה הוא מייצג. זה שיש שיתופי פעולה – לא גורם לאהרון להיות איש שמאל וגם לי לא להשתנות".
הסיפור שלהם הוא סיפור של חילוקי דעות וגם הסכמות ויצירת פתרונות. "יש לנו מערכת יחסים של אהבה שנאה", הם מספרים. "אידאולוגיות שלא מתחברות בשום צורה, אבל חיים אחד ליד השני".
אהרון מונה למנכ"ל עיריית לוד לפני 6 שנים, לאחר שנים של ועדה קרואה. לוד היא עיר מעורבת, באשכול סוציו־אקונומי 3. גם רמת האלימות בה גבוהה – בשנה האחרונה בלבד היו יותר מ־ 10 מקרי רצח. את הרעיון למסע הביאה פאתן, עם שובה ממסע רשת מעוז במרוקו. "הייתי בהרבה מסעות בארץ ובעולם, אבל רק זה נשאר איתי", היא מספרת. "היה משהו כל כך חזק בלשמוע על ההיסטוריה היהודית במדינה ערבית ועל חיים אחד ליד השני. וגם היה משהו כל כך חזק בלשמוע סיפורים של האנשים שהיו איתי במסע".
פאתן סיפרה לאהרון על החוויה עם שובה ואמרה: "עכשיו אנחנו יוצאים למסע כזה, עיריית לוד". והוא, שמשפחתו עלתה ממרוקו, אמר מיד: בעד.

שנתיים אחרי, התוכנית יוצאת לפועל. פאתן ואהרון חושבים שמשלחת משותפת של נבחרי ציבור, עובדי ציבור ופעילי ציבור יהודים וערבים תאפשר ללמוד על זהות, סיפורים ועשייה. המשלחת תצא עוד מספר חודשים – ועכשיו מתגבשת רשימת המשתתפים.
מטרת המסע המיידית היא הזמנה להכיר את הסיפורים אחד של השני – ולחשוב על הסיפור המשותף שלהם. "אני חושב שאחרי שהם יקשיבו לסיפור אחד של השני, הם יחזרו לעיר עם יכולת לעבוד טוב יותר ביחד", אומר אהרון. "ביום יום אין לנו זמן לדבר על העיר, ועל העבודה שלנו. מה הסיפור שלנו. לא עיר מעורבת, לא יהודית, לא ערבית, אבל מה כן? קונצנזוס לעבודה משותפת. אין לנו סיפור אחד של כולנו ועל זה אני רוצה שנעבוד: זהות לודאי". וגם פאתן אומרת: "אני רוצה שאנשים יתחברו במסע הזה לסיפור שלהם ולסיפור שלנו. אני רוצה להתחבר לשורשים שלי, שאהרן יתחבר לשלו. לסיפורים של תקווה ושל קשיים. אולי דרך מה שנרגיש שם, נוכל לחזור ולעשות פה".

לשניהם יש גם תקווה להשפעות מעשיות שיהיו למסע בשטח. פאתן מדמיינת איך יתפרסם סרטון תדמית ללוד שבו, לראשונה, תככב גם אישה עם חיג'אב. אהרון מקווה שהמסע יאפשר לעבוד על בעיית האלימות, הגברת ביטחון וגם גאווה בעיר.
"זה הולך להיות קשה. כואב", מודה פאתן. "אבל זה גם יביא הצלחה. בסוף, אנחנו חיים ביחד ועובדים ביחד".

מה למדתי

"אג'נדות לחוד, מציאות לחוד. במקום שיש את הפערים הכי גדולים, דווקא עם מי שנראה לך
הכי רחוק, שונה ממך, הכי מנוגד לך – דווקא איתו אפשר לעשות את ההצלחות הכי טובות".

ידע זה כוח

"מסע הוא תהליך למידה. מסע למרוקו הוא דרך ללמוד מהסיפור שם גם על הסיפור פה"

פרקטיקות אמון

† סיפור משותף
פאתן: "היה לי ברור שזה לא יכול להיות מסע שאני מובילה.
כדי שזה יצליח זו חייבת להיות משימה של אהרון ושלי – 100% כל אחד. כל אחד מביא את הסיפור שלו ב־ 100% . ומזה נצטרך לצמצם בסוף ל־ 100% של סיפור אחד"

† דע את עצמך
אהרון: "אפשר להיות מי שאתה אבל לראות מי איתך. לכל אחד יש את הסיפור האישי והקבוצתי שלו. אין ציפייה מאף אחד לוותר על הזהות שלו ועל מה שחשוב לו בעיר בכלל ובמסע"

† כל הקולות נשמעים
פאתן: "צריך לשמוע את הקול של כל המשתתפים בקבוצה של המסע. זה לא יהיה קל לכולם, לא למי שישמיע ולא למי שישמע. יש קולות שנשארו עד היום במגירות כמוסות"