היא היתה אישה בת 80 , מקפידה לשחות ולפגוש חברות, שהרבתה לארח בבית את נכדיה וילדיה. בערב שבו הגיעה למיון, כאובה אך בהכרה מלאה, נקבע שיש לה שבר והיא נשלחה למחלקה האורתופדית. לאחר הניתוח היא פיתחה אי שקט קיצוני, צעקה והוציאה לעצמה את העירוי. הצוות נתן לה תרופה להרגעה. היא השתתקה מהר, ואיש לא שם לב לזיהום שהתפתח בגופה. הזיהום הפשוט הפך לזיהום בדם ולחיידק עמיד שהצריך אשפוז של חודשיים. היא כבר לא יכלה ללכת ללא עזרה או להסתדר בבית. וכך מצאה את עצמה אישה עצמאית ופעילה במצב סיעודי בבית אבות.
את ד"ר אורלי ברק־צפריר זה מתסכל, משום שזה יכול היה להימנע. הקשישה היתה יכולה להשתחרר לאחר חמישה ימים ולחזור לחייה, אילו רק היתה עוברת אבחון אצל רופא מתאים – גריאטר.
אורלי היא מנהלת המערך הגריאטרי המחודש בביה”ח איכילוב בתל אביב. תפקידה הוא לשפר את כל מה שקשור לרפואה גריאטרית בביה”ח, והאתגר הראשון שעומד בפניה הוא לשכנע את כל צוותי ביה”ח שמדובר באוכלוסייה ייחודית, שנדרשת לטיפול המותאם לה. חשיבות הרפואה הגריאטרית עלתה בשנים האחרונות, בעקבות הזדקנות האוכלוסייה. קשיש, לפי הגדרות הרפואה, הוא מי שגילו מעל 65 . בשנת 2035 , אחד מכל חמישה ישראלים יוגדר כקשיש.
וזקנים, מטבע הדבר, פוקדים את בתיה”ח יותר מאשר אנשים צעירים. כמעט כל קשיש (93%) פונה לטיפול רפואי לפחות פעם בשנה. הם מתאשפזים ב־ 50% יותר, ונשארים יותר זמן באשפוז. למעשה, 60% מתוך המאושפזים במחלקות הפנימיות הם קשישים (ובאיכילוב – 69%).
במה שונה טיפול של רופא גריאטר לעומת רופא רגיל? קודם כל, האבחון ארוך הרבה יותר, משום שהוא כולל הסתכלות רחבה יותר מאשר על הבעיה הרפואית המסויימת. כך למשל, גריאטר שפוגש קשישה שהגיעה עם שבר בצוואר הירך ישאל שאלות שרופא רגיל לא יחשוב שהן עניינו. איך היא נפלה? למה? האם יש בעיה שגרמה לזה? האם טיפול תרופתי קשור לזה? מה המצב הנוירולוגי שלה? והקוגניטיבי? ואיך אפשר לספק לה פיזיותרפיה ושיקום שיעזרו לה לחזור לקהילה במהירות האפשרית.
זו התפיסה הרפואית הגריאטרית: בכל בעיה רפואית, הקשיש צריך לקבל טיפול כוללני: רפואי, נפשי, סוציאלי, קוגניטיבי, פיזיותרפיה ורוקחות. השילוב בין כולם הוא קריטי, כי אחד משפיע בהכרח על האחר.
עד לפני שנתיים, באיכילוב היו מחלקות גריאטריות ייעודיות, אך התפיסה הגריאטרית לא חילחלה לשאר ביה"ח. למרות שהצורך גדל, ההתמחות בגריאטריה עדיין נחשבת ליוקרתית פחות.
אבל 3 רופאים גריאטרים צעירים, שישבו ביחד, התחילו לפנטז על איך ייראה טיפול אופטימלי בקשישים. לפני שנתיים זכה איכילוב בקול קורא להקמת תוכנית לטיפול בחולים זקנים עם ירידה קוגניטיבית. והתחום שהיה עד אז בשוליים, התחיל להתקרב למרכז הבמה.
"תוכנית הזה"ב", שמומנה על־ידי אשל־ג'וינט ומשרד הבריאות, ביצעה ייעוצים גריאטריים לכ־ 5,000 קשישים. 500 מהם קיבלו אבחנות חדשות של חשד לירידה קוגניטיבית, מה שיאפשר לתת להם טיפול
מותאם ואיכותי יותר.
לפני שנה, קיבל המיון ב"איכילוב" תקן לרופא גריאטר. בגלל שטיפול לקשיש ארוך משמעותית מטיפול רגיל, בכל משמרת הוא הצליח לטפל בחולים מעטים. ביה"ח חשב שמדובר בתקן מבוזבז, הווא בוטל. אבל צוות המיון דרש להחזיר את הגריאטר. הם הבינו שהם לא יודעים לטפל בחולים קשישים באופן מיטבי והגריאטר חזר.
עכשיו נגמר המימון לתכנית הזה"ב, וגם פעילותו של הגריאטר במיון עומדת כל הזמן במצב של אי וודאות. ואורלי הרגישה שהיא חייבת להדגיש לביה"ח את החשיבות והדחיפות של הגריאטריה.
אורלי ואנשי צוות מהגריאטריה (רופאים, אחיות ומקצועות הבריאות) עיצבו תשתית ארגונית ותהליכית של המערך הגריאטרי. המטרה: להביא למצב שרופאים גריאטרים יתנו מענה לחולים קשישים בכל
המחלקות.
כדי לרתום את ההנהלה, היא הציגה נתוני מצב קיים ומגמות עתיד על הזדקנות האוכלוסייה. המטרה: הוכחת ROI מקצועי וכלכלי למערך גריאטרי כוללני. לטענתה, טיפול גריאטרי מתאים בכל מחלקה יתן לא רק יתרון מקצועי – אלא גם יחסוך כסף. היא משוכנעת שהבשורה שתצא מאיכילוב לא תישאר רק בו. "אנחנו מובילים בהרבה תחומים בארץ. אין סיבה שלא נוביל גם בזה".
מה למדתי
"מנהיגות זה עניין של אומץ. כמה שנים אחורה, מי חשב שגריאטריה בכלל תתקבל לתכנית ענבר? מי
חשב שבביה”ח המפואר שמתמחה בכירורגיה יקדמו גריאטריה? זה קורה, ויקרה עוד, כי אנחנו דוחפים
את זה באומץ קדימה. צריך להעז"
ידע זה כוח
"במסגרת המשאבים המוגבלים של מערכת הבריאות הציבורית, לא ניתן לנהל שיח איכות הטיפול בלי להתייחס לנתונים כלכליים. תאור מגמות עולמיות, שיקוף מציאות מספרית והצגת פוטנציאל
ROI מייצרים רתימת שותפים"
פרקטיקות אמון
סיפור משותף
"הכנסת תפיסה גריאטרית לביה”ח זו משימה משותפת של המון מקצועות בריאות. של אנשי צוות ותיקים וחדשים שמייצרים רצף מחודש של עבודה גריאטרית, בלי למחוק אחד את השני ובלי למחוק את מה שהיה קודם"
לדבר על הפילים שבחדר
"אנשי מערך הגריאטריה הרגישו מול הנהלת ביה”ח כמו סוג ב', שלא סופרים אותם.
צריך היה להסביר שאין פה שום דבר נגד סוג הרפואה או נגד האנשים – אלא כי
גריאטריה נתפסת כפחות מכניסה כיום לעומת חולים אחרים"