לכל אחד מגיע מקום לקרוא לו בית

קיצבאות, גמילה מסמים, הנפקת תעודת זהות, אפילו ליווי לתספורת - מה לא ניסתה שרון בלום־מלמד, מנהלת מינהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב־יפו, כדי לשנות מהותית את מצבם של דרי רחוב. אבל כשהיא לא יכולה לספק להם דיור קבוע, היא מגלה שכל המאמץ נזרק לפח, וכ־ 70% חוזרים לרחוב. אז היא חיפשה בעולם ומצאה מודל שנותן לדרי רחוב דירה קטנטנה של 30 מ"ר לכל החיים - ובכך מציל אותם. ומה מחיר המודל של דיור ותמיכת צוות רב מקצועי? זה דווקא עולה למדינה פחות מהטיפול בהם היום

שרון בלום־מלמד והצוות שלה כבר מצאו את עצמם עושים הכל. הלכו להדפיס לדרת־רחוב תעודת זהות
חדשה כדי שהיא תוכל לחתום על חוזה. עזרו למצוא מתווך וליוו את תהליך השכירות. גם לקחו בחורה לספרית, "כי כשעושים שינוי כל־כך דרסטי כמו לצאת מהרחוב, צריך להרגיש אחרת".

אבל שרון, מנהלת המינהל לשירותים חברתיים בעיריית תל־אביב יפו, הרגישה שכל זה פשוט לא מספיק. גם כשדייר רחוב נשלח לטיפול ולגמילה, אחרי מספר חודשים במקרה הטוב – או כמה ימים במקרה הרע – הוא
חוזר לרחוב, באותו המצב בדיוק.

מי שגר או עובר בנווה שאנן, שכונה קטנה בדרום תל אביב, נחשף למציאות הקשה. כ־ 900 דרי רחוב (מתוך בסך הכל 1,200 בעיר) חיים בתוך שכונה של 30 אלף איש. יום ולילה, קיץ וחורף, אפשר למצוא בכניסה
לבניין גבר בשנות ה־ 50 לחייו שישן על סף הדלת. כמה מטרים משם, שרועה אישה שמתמודדת עם קשיים נפשיים. לידה אפשר לראות שרידים של הלילה שעבר – שמיכות רטובות מטל, בקבוקי אלכוהול ומזרקים.

דרי הרחוב, גברים ברובם (84%) מתמודדים לרוב עם התמכרויות או קשיים נפשים. החיים שלהם מורכבים מסכנה מתמשכת ומלחמת הישרדות.

אנשים שגרים כבר כמה שנים ברחוב מקבלים מהמדינה סיוע של כמה מאות שקלים לסיוע בשכר הדירה. אבל כשמחיר השכירות קופץ, הסכום פשוט אינו מספיק. רק 42% מדרי רחוב מימשו את הזכות שלהם לדיור.
"אין חצי דיור, יש דיור – כן או לא. ומה שאנחנו עושים היום לא עובד מספיק טוב".

בשנים האחרונות זינק מספר דרי הרחוב ב־־ 50% , ומספר התלונות מתושבים הוכפל. המצוקה הגיעה גם לצוות של שרון. בוקר אחד היא קיבלה טלפון מחברת צוות מבוהלת. היא לא יכלה לפתוח את הדלת של היחידה שלהם בנווה שאנן, בגלל שבכניסה ישנו דרי רחוב, מסוממים ושיכורים. מצוקת הצוות הגיעה לשיא וכך גם התסכול, בהיעדר יכולת לייצר שינוי אמיתי.

הצעד הראשון היה להתייעץ בתוך העירייה, במפגשי חשיבה עם הנהלת העיריה, צוות המנהלים והעובדים במינהל, סגנית ראש העיריה וצוות החדשנות. אבל הם הרגישו שמה שחסר להם זו עבודה מתוכננת, שיטה.

הם שמעו על מספר מודלים מהארץ והעולם, ואחד תפס את אוזנם: מודל Housing First שמבוסס על דיור ותמיכה רב מקצועית. "אז נסענו ללמוד אותו בבוסטון, פילדלפיה וניו יורק".

"המודל אומר: קודם כל דיור. אם יש בעיה, נטפל בה ולא במסביב". לפי התוכנית, דר רחוב מקבל לכל החיים דירה קטנטנה משלו, בגודל 30 מ"ר. בתמורה עליו להתחייב לשלושה דברים: שליש מכל ההכנסות שלו יחזרו לגורם המפעיל, הוא מתחייב לא להשתמש בסמים במרחב הציבורי ולשמור על שכנות טובה (כן, אין הגבלה על שימוש בתוך המרחב הפרטי), ולשמור על קשר עם איש טיפול אחת לשבוע אצלו בדירה (גם אם זו רק דפיקה על הדלת לשמוע מה שלומו).

עכשיו שרון פועלת להתאים את המודל למציאות הישראלית. "יש שם 85% הצלחה, 85% שלא חוזרים לרחוב. אצלנו זה כרגע 30% . אני רוצה שככה בדיוק זה יהיה גם בתל אביב. אחר־כך נוכל לדבר על שיקום, גמילה, השתלבות בתעסוקה, רווחה. אבל קודם כל דיור".

כדי להתגבר על ההתנגדויות, שרון עובדת על רתימת כל השותפים – משרדים ממשלתיים (בריאות, רווחה, שיכון ובטחון פנים), אקדמיה, עמותות וארגונים חברתיים, עירייה ואגפים שונים בה וכמובן תושבים. היא
יודעת שיהיו התנגדויות, גם מתושבים שישלפו טיעון שקשה להתווכח איתו: "אני לא רוצה שהילדה הקטנה שלי תחזור לבד מבית הספר ותראה מכורים בתוך הבית, בתוך הבניין".

היא משוכנעת שתוכל גם להראות שההשקעה מחזירה את עצמה, באמצעות חיסכון העלויות שמוציאה המדינה כתוצאה משהותם של אנשים ברחוב. "דר רחוב, אין לו רופא משפחה. כשהוא חולה – הוא הולך למיון. אם תורידי את העלויות האלה, ואת העלויות על שיטור וסיור עירוני, על השקעה בבניית גגונים, בלילות במעצר – את תראי כדאיות כלכליות. בעולם המודל כבר הוכיח עצמו כלכלית ואף הוכיח שערך הדיור בשכונה כולה עלה באופן משמעותי".

מה למדתי

"צריך אומץ כדי להגיד: מה שאנחנו עושים – מה שאני עושה הוא לא טוב מספיק, ולהבין שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. זה בא יחד עם תחושה של משימה ותקווה שאפשר לשנות את המציאות"

ידע זה כוח

"מרכז הידע אסף נתונים וחיבר למומחי תוכן שעזרו לנו להבין את המודל 'דיור תחילה' בעולם ולגבש שאלות מרכזיות להתאמת המתווה אלינו"

פרקטיקות אמון

הכרת האחר ועמדה סקרנית

"קשה לייצר אמון עם מי שאיבד אמון, ודיירי הרחוב איבדו אמון בהכל. הכי חשוב ליצירת אמון
זה ליצור פתרונות ממשיים. כשאי אפשר, צריך להיות איתם במקום בו הם נמצאים ואנחנו
מגיעים בחמש בבוקר עם תה, צעיף ועוגה"

למידה וחתירה למצוינות

"חיפשנו מי מצליח, במקומות אחרים בארץ ובעולם, להתמודד עם המצוקה של דרי רחוב. מודל מסודר מאפשר לעבוד עם ידע ומול תוצאות"

מדברים על הפילים שבחדר

"אנחנו עושים פגישות שבועיות עם התושבים, שיח פתוח של הקשבה למצוקות. משתפים אותם באתגרים
שאנחנו הולכים להתמודד איתם, על המורכבות. מספרים רק את האמת"