קובי רוזנשטיין הוא מנהל תלמודי תורה, סמינר, תיכון וגני ילדים בפריסה ארצית
“לא התכוננו מספיק. לא לקורונה, ולא לקורונה בחברה שלנו – בחברה החרדית. לא דמיינו כמה מהר זה יגיע, כמה רחב זה יפגע. לא נערכנו מספיק, לא אנחנו וגם לא המדינה. לכולנו לקח הרבה יותר מדי זמן להבין את גודל האירוע.
את הקורונה לא הזמנו לפי תאריכים, לא העלנו שאת חג הפסח והימים החגיגיים שלפניו נעביר בבידוד, מתח וסכנה.
אבל הימים האלה, של שילוב בין שגרה, חירום, מגיפה וחג מחייבים אותנו לחשוב ולפעול במהרה.
את הבוקר שלי התחלתי בשיחת זום עם חברי רשת מעוז. מנסים להבין ולפתור את מה שמסתמן בשעות האחרונות כאתגר הכל כך גדול: איך מתמודדים עם התפשטות הקורונה בחברה החרדית?
קחו למשל את סוגיית הבידוד. כולנו מבינים שאיש או אישה שנמצאו נשאים של הנגיף חייבים כעת בבידוד. אבל מה כשמדובר במשפחה חרדית? שחיה בבית קטן, עם חדרים ספורים בו – איך אפשר לצפות לבידוד בתנאים כאלה? ואז עולה יוזמת הבידוד במלונות. אבל גם כאן נדרשת הבנה של החברה החרדית: הרי איך תשלח ילד חרדי לבידוד בבית מלון שיש בו טלוויזיה? ההורים יגידו לך שאולי הוא יחזור בריא, אבל לא בטוח אם יחזור גם חרדי.
אנשים יכולים בהתנהגות הפרטית והקבוצתית שלהם עכשיו לעשות שינוי – אבל איך עוזרים להם בזה? איך מתרגמים להם למה שהם מכירים? איך נותנים פתרונות רלוונטיים למה שהם צריכים? איך נעזרים ברבנים ואנשי הדת?
כשניתקתי את הטלפון הוא כבר צלצל שוב. זו חברת צוות מעוז בצד השני. היא התקשרה כי ראתה הודעה שכתבתי באחת מקבוצות הווסטאפ של הרשת והציעה תמיכה במאמץ. עכשיו היא, צעירה ערבייה נוצריה מרמלה מדברת איתי על איך מתכוננים לשגרות הדתיות ערב חג – תחת איום הקורונה.
הייתי צריך כמה רגעים לתאר לה איך נראים הרחובות החרדים בימים ובשעות שטרום חג הפסח. את היחידים והמשפחות הרבים שיוצאים למשימה החשובה שלהם לפני כניסת החג: ביעור החמץ. אותה הפעולה של שריפת שאריות החמץ מהבתים כחלק מההכנה לחג, נראית עכשיו כבר לא כל כך טבעית ופשוטה. ובעיקר, מצריכה מאיתנו, אנשי הציבור – לתת עליה מראש את הדעת.
איך אפשר למנוע התקבצות של אנשים ברחובות? האם אפשר להימנע משריפת החמץ וענני העשן הכל כך מיותרים בשעות של קשיי נשימה?
פנינו לחברי הרשת – חלקם ממקצועות ותפקידי מערכת הבריאות, חלקם חרדים כדי להבין את הסכנות הבריאותיות בשגרות החגיגיות ואיך אפשר לצמצם את ההשפעה השלילית על כולנו?
האם הרופאים יוציאו מסמך הוראות? איך לתווך את המסרים ולתת לקהילות שלנו כלים להתמודד? האם רבנים יפנו לציבור גם הם?
בימים האלה של הקורונה יש לי תפקיד כאיש ציבור. והתפקיד הזה הוא כפול. הוא מתחיל במקום המקצועי שלי מול מסגרות החינוך שאני מנהל, מאות המורים ואלפי התלמידים שלנו, שאנחנו מחויבים להמשיך שגרה של לימודים מרחוק.
אבל התפקיד הזה כאיש ציבור ממשיך עוד הרבה יותר מהתפקיד המקצועי שלי. האחריות שלי נוגעת עכשיו מול הקהילה שלי, מול החברה שלנו.
האחריות המשותפת שדיברנו עליה – עכשיו אנחנו עושים אותה, הלכה למעשה”.