"כשהתחילה הקורונה, מוסדות החינוך שלנו נסגרו ועברנו ברגע ללמידה מרחוק. יש כמה דברים שונים בלמידה מרחוק במגזר החרדי, בעיקר שהכל עובד דרך הטלפון. זה הביא אותנו להקים ברגע קווי טלפון מסודרים לפי כיתות, עם מעקב, מערך שעוזר להסביר למורים איך להקליט שיעורים, איך להיות בקשר עם תלמידים. הדפסנו חוברות ודפי עבודה, לכל הגילאים, לכל התלמידים וחילקנו אותם בנקודות ברחבי העיר.
אני מצטער שבחודשיים האחרונים לא כתבתי יומן. בער בי בנשמה כל הזמן איפה אני יכול לדאוג לאחים שלי ולקהילה שלי. ולציבור שלי. להיות במקום שאני יכול להשפיע ולעזור לו.
הגיע אלי חבר ואמר לי: תקשיב, אין איפה להתחתן. הבת שלי צריכה להתחתן ואין איפה – האולמות לא יכולים לעשות אירועים. אז לקחנו את החצר של בית הספר, עבדנו כל הלילה על להביא תאורה, לסדר, לנקות, להביא שולחן. ספרנו כסאות, סימנו מרחקים. ואפשר להתחתן בחצר של בית ספר.
האמת? אני רואה פה הזדמנות לשינוי אפילו גדול יותר מאשר רק בקורונה. שינוי חברתי. לי מפריע מאוד הבזבוז של הכסף שהציבור מבזבז על לילה אחד של אירוע, אז אולי מהחגיגות בחצר בית הספר נצליח לעשות הרגל.
מצאתי את עצמי עוסק הרבה בנושא של בריאות הציבור החרדי. למשל בקשר עם רבנים. כינסו את רבני העיר ורופאים חרדים, שהסבירו מה קורה ולפי זה יצרו פסקי דין של איך להתנהג ולהתנהל.
אני במאה אחוז יודע שהעיכוב בשמירת ההנחיות של הציבור החרדי בנושא הקורונה נבע מחוסר תקשורת מולו. הציבור הישראלי הבין ואיך צריך להישמר, הוא שמע את מהדורת החדשות וקרא את העיתונים – הציבור החרדי לא ראה ולא שמע. מי שקיבל החלטות, לא הבין שצריך לתווך אותן אחרת. זה לא הצורה שאתם רגילים אליה.
לקח לציבור החרדי זמן עד שהוא הבין את גודל האירוע הענק הזה, אבל כשהם ראו ושמעו את זה הסיפור הסתיים. תסתכלו ברחוב אין בעיה אחד בלי מסיכה, החברה החרדית שומרת ונשמרת.
אי אפשר לקבל החלטות על אנשים שאתה לא מתוכם, צריך לשתף בקבלת ההחלטות. לפתוח את הדלת, לשמוע ולהכיר, להתאים. זה הביא אותי לספר את הסיפור שלי יותר. ובמהלך כל הקורונה הזאת היה לי חשוב החיבור לרופאים ולרבנים. להבין את הקושי, להבין את על מה מדובר. מה הקושי של רבנים? מקוואות, בתי כנסת, זה המסירות של לפתוח ולאפשר תפילה. צריך להבין שיש קהלים שעבורם לא להתפלל במניין זה לא כמו לסגור בית קפה. ממש לא.
הכשרנו חצרות של מוסדות החינוך שלנו, בחצר, באוויר הפתוח כדי שתלמידים יוכלו לבוא וללמוד. אתמול התקשר מנהל של ישיבה מבני ברק. יש מאות בחורים, תלמידי ישיבות שגרים במודיעין עילית אבל כשהמוסדות סגורים אין להם איפה ללמוד. אז החצרות הן חלופה. הכל קיים בשביל שילמדו תורה. זה מה שגדולי התורה רוצים וזה מה שאכפת לנו.
התקופה של הקורונה מלאה בהזדמנויות לעזור לציבור, לרתום שותפים לעזרה הזאת. אלה שותפים ברשת מעוז – ממשרד החינוך, ממשרד האוצר. אנשים שמה שמיוחד זה שהם חברים ברשת הזאת, מדברים אותה שפה, עם רמת אמון גדולה שמבוססת על זה שהם מכירים את הסיפור שלי ואני את שלהם, ויש ביננו באמת רצון להיות, לסייע.
כל אחד מאיתנו חי בסביבה שלו. אני מאמין שזה התפקיד שלנו, להסתכל לא על עצמנו אלא החוצה. לנסות לעשות טוב. להתאמץ".