"יום אחד ראש העיר ניגש אלי: 'ניצן, אתה מכיר את מבנה השיכון הארוך בכניסה לעיר? זה נראה רע. בוא נמצא דרך לשנות את זה'. התחדשות עירונית, הפתרון האוטומטי, עולה המון כסף – ובעיקר לוקח הרבה מאד זמן. עד שזה יקרה החלטנו לעשות משהו מהיר ויוצא דופן: לצבוע את הבניין בצבעים נועזים. יום אחרי שסיימנו את העבודה, התחלנו לקבל טלפונים, מאיפה זה הגיע? מי השקיע ככה? התושבים בבניין הרגישו שהשקיעו בהם. וגם תושבים בבניינים אחרים רצו.
לפני שנה וחצי נכנסתי לתפקיד אדריכל פתח תקווה. התחלתי להתעסק הרבה במרחב הציבורי, איך התושב שלנו חווה אותו ומשתמש בו. לא לקח לי הרבה זמן כדי למצוא את כאב הבטן העירוני שלנו – מרכז העיר.
פתח תקווה היא עיר ותיקה עם מורשת. עם השנים העיר התפתחה כלפי חוץ, שכונות חדשות, בנייה חדשה ומרכזי מסחר חדשים, ורק מרכז העיר נותר הרחק מאחור. הבניינים הפכו למוזנחים, התשתיות ישנות מאד, ואוכלוסייה חזקה החלה לעזוב את המקום לטובת שכונות חדשות יותר. כשהסתכלתי על המפה העירונית זה קפץ לי לעין: המקום הכי מרכזי, הוא המקום המוזנח ביותר. הייתה לי תקווה שאם אצליח לשנות את הנראות והתדמית של מרכז העיר, אוכל לשנות את התדמית של העיר כולה.
התחלת לעבוד, צללתי למאות תוכניות, ניסיתי להבין מה כבר נעשה. גילתי שאני לא הראשון שמנסה להתמודד עם זה: כבר היו עשרות תוכניות עם הכותרת "שיקום מרכז העיר", אבל אף אבן לא זזה בשטח. פעם אחר פעם, זה נעצר בביצוע. כשהתחלתי לדבר על זה במסדרון הבנתי כמה הניסיונות האלו ייאשו את המערכת: 'ניצן, אתה לא הראשון. כולנו יודעים שצריך לטפל בזה, שפכנו כמויות של כסף על תוכניות, ולא יצא מזה כלום. תרד מזה'.
הבנתי שבתוכניות לא אשכנע אותם, אני חייב להראות פעולות בשטח. השינויים הכבדים באמת, ידעתי, יקחו זמן. פינוי בינוי, התחדשות עירונית, הקמת מרכזי מסחר. אלו לא דברים שיקרו תוך כמה ימים או חודשים. אז איך עובדים מהר עם מינימום תקציב? אני קורא לזה עירוניות טקטית, לעשות שינויים קטנים, זולים ומהירים במרחב, וללמוד כמה שיותר מהר איך הקהל מגיב לזה.
הקורונה השתלבה מעולה בתוכנית שלי – הקניונים נסגרו, והתושבים צריכים יותר מתמיד מרחב ציבורי, מזמין ובטוח. כשקיבלנו משימה לשפץ חמישה מרכזים מסחריים כדי להתאים אותם לקורונה, יצאתי יחד עם ראש העיר ומנהלי אכפי תשתיות לשטח, בסיור במרכזיים המסחריים הישנים. חיפשנו את נקודת ההזנחה שבהן ניתן לעשות שינויים קטנים שיעשו את ההבדל. ותוך כמה ימים, המרכז נראה כמו מקום אחר לגמרי.
קודם כל, הוספנו תאורה – כדי שהתושבים ירגישו שהמקום בטוח ולא מוזנח. אנשים ממתינים מחוץ לדואר כי הנחיות הקורונה לא מאפשרות לכולם להיכנס בבת אחת? תכננו ספסלים עם הצללה, ממש מחוץ לסניף. והכי חשוב: השתמשנו בצבעים חזקים, בולטים לעין. כשהצילייה בצבעים בולטים וצבעוניים – אף תושב לא יפספס שיש פה משהו חדש.
התגובות החיוביות זרמו. עשינו שינויים שכמעט לא עלו כסף אבל התושבים הרגישו שמישהו חשב עליהם, ועל איפה הם יוכלו לשבת. בעקבות ההצלחה, אנחנו מגייסים כסף לפרויקט הבא: לשלב אומנות רחוב במרכז העיר, ולייצר מסלול תיירותי שכולל סיור אומנות ומבנים היסטוריים ומסתיים במסחר בחנויות.
בתקופה שבה כל אחד סגור לעצמו בבית, והיציאה למרחב הציבורי נדירה ולפעמים מאיימת, אנחנו רוצים שכל יציאה כזו תהיה חוויה".