עם תחילת הקורונה, הצוותים הרפואיים מצאו את עצמם בחזית. עבודה מסביב לשעון בתנאי חוסר וודאות ותנאי מיגון לא מספיקים, איתם הם עוד ידעו להתמודד. אבל היה אתגר נוסף. כזה שהקשה עליהם להתמקד במשימות המקצועיות, רצופות הקושי, המתח והאינטסיביות. זה היה סגירת מערכת החינוך והאיסור להיפגש עם בני משפחה שלא הותיר פיתרון לילדיהם, שנשארו לבד בבית בזמן משמרות העבודה של העובדים החיוניים כלכך.
מערכת הבריאות, החינוך והשלטון המקומי ניסו לפתור ביניהן את הפער. בזמן הזה גם קם שיתוף פעולה נקודתי ומהיר של שני חברי רשת: הגר מזרחי, שהייתה ממלאת מקום מנהל בית החולים פוריה ואלי מאירי, שהיה ראש אשכול רשויות כנרת עמקים.
הם לא הכירו קודם, אבל השתייכות ופעולה משותפת ברשת מעוז פתחה את הדלת וסללה את הדרך – לייצר פתרון מהיר, נקודתי, משמעותי לילדי הצוותים הרפואיים.