"כמה שוטרים מוסלמים יש במשטרת ישראל? וכמה קצינים? וכמה מתוכם הם בדואים? זאת הייתה השאלה הראשונה שלי ביום הראשון שנכנסתי לתפקיד החדש כסגן ראש מנהלת החברה הערבית במשטרה. מנהלת שהוקמה כדי להגביר את אמון הציבור הערבי במשטרה.
והנה התשובה: כ- 3% שוטרים מוסלמים ומיעוטם בדואים מהדרום. 20% מהחברה, אבל רק 3% במשטרה. קצת מוזר שאנחנו מדברים על אמון, לא? איך? במה? על סמך מה?
ביקשנו לבדוק את הסיבה, וביקשנו להתמקד בחברה הבדואית בנגב. למה אין שוטרים בדואים במשטרה? זה מורכב כמובן. יש פה סיפור של זהות, סיפור של אמון אבל גם סיפור גדול של שפה. אם לא מדברים עברית, קשה להשיג כמעט כל עבודה. ואין בכלל מה לדבר על משטרה.
אז החלטנו לנסות לעשות משהו אחרת – אם אי אפשר להגיש מועמדות להיות שוטר נבנה שלב נוסף בדרך: מכינה. חשבנו שאם נייצר מסגרת אינטנסיבית שתלמד שפה, נוכל לייצר מקפצה יעילה למשטרה. אבל איך מגייסים מועמדים? פוסט בפייסבוק לא יפתור כאן את המצב.
עברנו אוהל אוהל, משפחה משפחה. סיפרנו את הרעיון, העלנו את ההצעה – בואו למכינה ותוכלו להשתלב במשרה אצלנו במשטרה. ואם לא אז אולי בשירות בתי הסוהר? כבאות? לפעמים הם נתפסים יותר טוב בחברה.
כשבאחת המשפחות, אמר לנו האבא ששפה היא המכשול הכי גדול – הבנו שאנחנו בכיוון. ראינו איך המחשבות שלו הולכות רחוק, כשהוא אמר שהוא חולם על העתיד של הילדים שלו.
700 קורות חיים התקבלו אצלנו. מתוכם בתהליך מיון בחרנו 65 שהתחילו את המכינה. הבטחנו להם שזה יהיה קשה – וקיימנו. אינטנסיביות מסביב לשעון שקיבלה "בונוס": קורונה. את שגרת הלמידה העברנו אליהם, ועזרנו גם עם פתרונות כמו מחשבים שיהפכו את זה לאפשרי.
המכינה הסתיימה. כמעט חמישים אחוז מסיימים בהצלחה – מתגייסים למשטרה. ומה עם מי שלא? יש לנו אחריות כלפיו. קראנו, הצענו, גייסנו. לאחר שקיבלו את הידע והכלים במכינה האמנו שהם מסוגלים להתאים לשוק העבודה. בשיתוף פעולה עם משרד התעסוקה אנחנו עוזרים להם למצוא את מקום העבודה המתאים עבורם – בטח אחרי הידע והכלים שקיבלו במכינה.
כשאני עומד בטקס, מול 26 שוטרים בדואים חדשים, אני מתרגש. אני מסתכל על אחד מהם ויודע שלא רק הוא עשה תהליך כדי להיות פה. גם אנחנו. באחד ממבחני המיון הוא כמעט עמד להדחה. צוות הממיינים נתן לו משימה: יש בניין בוער ואסור לאזרחים להיכנס. אז הוא תפס את "האזרח" ולא נתן לו לעבור. הדביק אותו לקיר. בדו"ח המשימה נכתב: הפגין אלימות. זה היה הרגע שהבנתי את השינוי שאנחנו צריכים לעשות במשטרה, זה לא רק גיוון. זה גם מה שהגיוון מביא איתו. זה להכיר את הסיפור מאחורי האנשים. מאחורי צורת החשיבה. מאחורי הנתונים. חזרנו לצוות הקצינים, והסברנו להם שמבחינתו הוא עשה את המשימה שלו – ועשה אותה עד הסוף. זה נכון, זה לא מתקבל אבל האם אפשר להסביר מה כן ומה לא? להסביר איך? אני מאמין שכן.
ולא רק אני. אותו בחור, היום שוטר, עמד מולי בטקס. ואיתו עולים על מדי משטרה עוד 25 שוטרים חדשים. הטלפון ממפקדי המחוזות במשטרה לא מפסיק לצלצל, כולם רוצים אותם אצלם. ברורה ההזדמנות לשינוי, ברור הכח החשוב שיש פה, ויש נכונות להתאים את המערכת, לטובת קליטת השוטרים..
בעוד כמה חודשים יצא לדרך המחזור השני של "צעירים לעתיד בטוח". זה לא מפתיע שנתקלנו בבעיה תקציבית כדי לממן אותו. בזכות חיבורים ברשת, הצלחתי לפנות למשרד האוצר, המשרד לבט"פ, למשרד הכלכלה ולמשרד הרווחה – להציג את התכנית ולבקש שיפנו לה משאבים. וזה הצליח. קיבלתי שיתוף פעולה מלא של חברי הרשת שהתחברו לרעיון וסייעו לממש אותו.
אני מחכה לטקס הבא. לראות עוד שורה חדשה של שוטרים. מתרגשים. שייכים. כשהם חוזרים למשפחה שלהם עם אחריות. שהם מרגישים את התפקיד הולך איתם ואת המשמעות של דוגמא אישית. אני יודע שהם שותפים שלנו במשימה.
ואני מאמין – שאם אנחנו כאן כדי להגביר אמון, הצעד הראשון הוא בלהכיר ולהתחבר. משם כבר יהיה אפשר לייצר "מציאות אחרת".