>> להאזנה לפרק הפודקאסט המלא, לחצו כאן.
"פסיכיאטריה היא רפואה של מחלות נפש. יש את האנשים שמוגדרים כמטופלים במחלות פסיכיאטריות – דיכאון, חרדה, סכיזופרניה.
ויש בתקופה האחרונה שורה של אנשים שמעולם לא אובחנו כסובלים ממחלה פסיכיאטרית ופונים לשירותי בריאות הנפש בגלל המצוקה. לא מדובר באנשים שיש להם חולי שמוגדר כהפרעה נפשית – הם פשוט במצוקה נפשית סביב הנסיבות החדשות שהם נמצאים בהן.
יש לזה שני מרכיבים: מרכיב אחד הוא באמת הקשיים האובייקטיביים. כאשר אדם חרד לשאלה האם מחר יהיה לו מה לאכול כי העסק שלו לא עובד ויש לו ילדים ומשכנתא, יש קושי אובייקטיבי ומתח אובייקטיבי. ויש רכיב שני – המצוקה סביב חוסר הוודאות, והעובדה שאתה לא יודע מה קורה איתך.
אנשים גמרו את הרזרבות שלהם, ורמות המצוקה עולות. ואם הם רוצים להזמין תור לפסיכיאטר, הם מגלים שהתור הבא הוא בעוד שלושה חודשים. המקומות שבהם היעדר הזמינות שלנו גובה מחירים אמיתיים, נסיונות אובדניים למשל, הם המקומות הכי קשים עבורי. אני אומר לעצמי: אם הייתה לי את הזמינות, האם התוצאה הייתה אחרת? עצם השאלה הזאת היא בעייתית כי היא מעוררת אצלי אשמה ותסכול.
אבל המשבר הזה הוא גם סוג של הזדמנות, כמו כל משבר. עכשיו אפשר לבצע תהליך של טיפול מרחוק, שבית החולים ניסה במשך שנים לבנות תשתית והכרה בו.. לא כל המטופלים הפסיכיאטריים יודעים להשתמש בזום, לא לכולם יש תשתית אינטרנט מתאימה בבית. אז יש מטופלים שזה מורכב עבורם. אבל יש מטופלים שזה קל להם יותר. כאשר המטופל נמצא בסביבה הטבעית שלו, הוא מרגיש יותר בנוח להתבטא וניתן לראות אותו באמת".