"זיו ואני נפגשנו במפגש רשת מעוז, רגע לפני התפרצות הקורונה, אי שם בחודש מרץ. זה היה בבנייני האומה בירושלים, בשיחות מסדרון בין חברי רשת.
דיברנו על אילת ועל בית החולים. חברי הרשת היו סקרנים ואכפתיים: מה קורה אצלנו, איך נראים הימים האלה, מה האתגרים? ואז הם שאלו אותי: מה חסר לך רפואית באילת? ויותר חשוב – איך את מתמודדת עם זה?
שאלה קלה, תשובה קלה. ראומטולוגיה (תחום רפואי שעוסק במחלקות שקשורות במפרקים). באותה שיחה, עמד לידי חבר רשת שעד אותו רגע לא באמת הכרתי, ואמר: "אז אני בא. אני שלכם".
זה היה זיו פז, ראומטולוג. ומאז אותה שיחה קצרה ומקרית הוא מגיע כל חודש אלינו לאילת. ימי מילואים אני קוראת לזה. כל חודש שלושה ימים, בהם הוא נותן את הלב, את הנשמה, את המחשבה. הוא משפר, מפתח, מקדם, מפצח יחד איתנו איך לתת מענה טוב יותר לתושבי אילת. וזה לא היה קיים קודם. וזה התחיל באותה שיחה, באותו רגע, באותו חיבור".