>> להאזנה לפרק הפודקאסט המלא, לחצו כאן.
"מהרגע שנכנסו למשבר הזה, לקח לנו קצת זמן להבין שהליבה הקיומית של תנועת הצופים נלקח מאיתנו. השטח הגיב הרבה יותר מהר מאיתנו. הילדים הבינו שנעתיק הכל למרחב הוירטואלי, שאותו אנחנו המבוגרים פחות הכרנו. לקח לנו 48 שעות להעתיק את כל פעילות ההדרכה אל המרחב הוירטואלי ויצרנו זירה חדשה שבה הפעלנו מרחוק את כל מערך הפעולות.
התובנה שאנחנו באמת בפתחו של משבר גדול הגיעה ערב פסח, כשהבנו שמפעלי הפסח שלנו בטלים ומבוטלים ושאנחנו בעיצומו של משבר מתגלגל שמשיט עלינו אתגרים וקשיים מהסוג של חווינו עד היום.
המשמעות היתה גם משבר כלכלי כבד, בגלל ביטול פעילות וקיצוץ תקציבים ממשלתיים, ולכן נאלצנו ללכת למהלך של הקפאת פעילות והוצאה של עובדים לחל"ת.
ברור לנו עכשיו שהמציאות שלנו השתנתה. נהיה בקבוצות קטנות לעוד הרבה מאוד זמן. הארגון כולו לומד לעבוד עם מטה יותר רזה ועם פחות מפגש עם השטח. וצריך לזכור שזה ארגון שבדרך כלל מושתת על מסורות ותיקות.
תהליכי קבלת החלטות הפכו להיות מאוד מהירים. אבל זה לא מפזר את הערפל, וזו הבעיה המרכזית. אנחנו מתמודדים בוקר בוקר עם מה שמשיטים עלינו באותו יום, ולהיות מסוגלים להגדיר רק איך ייראה יום המחר.
לפני המשבר, הייתי במקום מאוד אסטרטגי שחושב לטווח הארוך. ופתאום: בום. הכל נכנס למגירה. כדי לפתוח את המגירה מחדש, צריך להושיט את הספינה למקום מבטחים. ולכן כן אנחנו כרגע במוד הישרדותי לחלוטין. כשנגיע לחוף מבטחים, נפתח את הקלסר מחדש ונתחיל לתכנן לעשורים הבאים".