"אני זוכר שבכל שנה, בתקופת הנדידה של החסידות, אבא שלי היה מרים את הידיים לשמיים ושואל את החסידות: האם ירושלים שרויה בטוב?" סיפר לנו השבוע שלו וובו, אחד הבוגרים בישיבת "בני דוד" בעלי, שעלה מאתיופיה עם משפחתו בגיל 7. "השתוקקנו לירושלים. זה היה חלום שכל יום חלמנו אותו מחדש".
זו הפעם הראשונה שאנחנו מספרים את הסיפור הזה, של יהודי אתיופיה, לתלמידים שלנו. השנה הבנתי שהסיפור הישראלי שיש להם כיום הוא פסיפס ישראלי לא שלם, ואנחנו מתחילים לנסות להשלים אותו.
אני מנכ"ל מוסדות "בני דוד", עם מאות תלמידים ואלפי בוגרים, שממלאים כיום תפקידי מפתח בחברה הישראלית.
כחבר רשת מעוז, השתתפתי בכל המסעות. המסע הראשון שלי היה לפולין. זו הייתה חוויה מיוחדת, אבל אחד הדברים הכי זכורים לי זה דווקא איך גם חברי רשת שהשורשים שלהם אינם מאירופה, חוו את המסע כחלק מהסיפור האישי שלהם.
לכן החלטתי לצאת למסע לאתיופיה – להכיר בעצמי סיפור שאז הרגשתי שהוא לא חלק מהסיפור שלי. אני מודה – לפני המסע חשבתי שהכרתי את הסיפור של עולי אתיופיה. הרגשתי שמדינת ישראל היא "הגיבורה", שהעלתה את יהודי אתיופיה.
מהרגע שהגעתי לאתיופיה, הבנתי שכל מה שידעתי – פשוט לא נכון. אפילו המדינה עצמה – דמיינתי אותה כמדבר יבש, ומצאתי מדינה מדהימה ביופי שלה. חשבתי שאשמע סיפורי גבורה על "החילוץ" של יהודי אתיופיה – אבל למדתי איך במשך שנים הם התפללו להגיע לירושלים, ועל המסע הארוך שהם עברו. חשבתי שהר הסיגד הוא הר אחד – וגיליתי שכל קהילה טיפסה על ההר הגבוה ביותר שקרוב אליה.
כשהגעתי בעצמי לפסגת הר הסיגד, הרגשתי משהו חדש. הרגשתי חוויה מיוחדת, ובאותו רגע הבנתי שיש כאן סיפור שלא מסופר. ומאז שחזרתי לארץ, קיבלתי החלטה: את הסיפור הזה אני מתחיל לספר.
במשך שנים בקושי היה כאן איזכור לחג הסיגד. מקסימום איחלנו חג שמח לתלמידים יוצאי אתיופיה. אבל השנה אנחנו מרימים כאן דגל אחר. אני רוצה שהתלמידים במוסדות שלנו יכירו את סיפור יהדות אתיופיה לא כסיפור של קהילה אחרת – אלא כסיפור הישראלי שלהם. והיה לי חשוב לא רק שנציין את חג הסיגד, אלא שנבין מה עומד מאחוריו.
לפני כמה חודשים החלטנו להקים תוכנית פודקאסטים של 'בני דוד' עלי, בהנחיית נתנאל אלישיב, מחנך בישיבה (וגם חבר רשת מעוז). השנה, לקראת חג הסיגד, הודעתי לצוות שלי: "יש כאן סיפור שאנחנו חייבים לספר".
גייסנו את שלו וובו, בוגר שלנו, שעלה מאתיופיה בגיל 7, שהסכים לשתף ולספר אותנו בסיפור המרתק שלו. הוא סיפר לנו שחג הסיגד הוא הזדמנות לחשבון נפש. אז השנה גם אנחנו עושים חשבון נפש: איך סיפרנו את הסיפור עד היום, ואיך נספר אותו מעכשיו והלאה.
לצערי, התלמידים שלנו לא יעלו על הר הסיגד השנה, לא יחוו את זה כמוני ברגליים. אבל מאות תלמידים ובוגרים ששמעו את הפודקאסט, שמעו סיפור חדש, וילמדו על הזהות של יוצאי אתיופיה, ועל כך שהם גם הגיבורים שלנו.