"ירושלים היא לפעמים קצת כמו מדינה בפני עצמה – גם בגלל הגודל וגם בגלל הגיוון והייחודיות שיש אצלנו. יש לנו 290 אלף תלמידים במערכות החינוך בעיר. חרדים, ערבים, חילונים ודתיים. ילדים ובני נוער מכל קצוות החברה הישראלית כאן אצלנו בתוך העיר.
מערכת החינוך שלנו, בדומה לארץ כולה, עוברת טלטלה וחוסר וודאות – וזה בא בגלים. מערכות פתוחות, סגורות, נדבקים, עליה בתחלואה, ירידה בתחלואה, בידודים. הכל דינמי, הכל מצריך התייחסות מהירה.
לקראת פתיחת שנת הלימודים, הבנו שפתיחת המסגרות מביאה איתה שאלות, דאגות, בירורים. לכל התלמידים, ההורים והצוותים החינוכיים היו המון שאלות שהטרידו אותם: באיזו מתכונת תפתח השנה – בבית הספר או בלמידה מרחוק? מה קורה כשיש חולה בכיתה של הילד ? אם הילד בבידוד, מה עושים? אם אני מורה בסיכון, מה אני עושה? התשובות לשאלות כמובן תלויות במדיניות שמושפעת מהתחלואה. אבל מה בינתיים? מה עושים עם הוואקום שנוצר?
הוואקום שנוצר בין קבלת ההחלטות לבין השטח, הוא חלק מהתפקיד שלנו. אנחנו בעירייה הבנו שאנחנו צריכים להיכנס לתוכו. אנחנו חייבים להיות אקטיביים.
אז הקמנו חדר מצב ללימודים במצב קורונה. התייעצנו עם מעוז על חדר המצב שהקימו, הם גם חיברו אותנו לרשויות אחרות שפועל בהם כבר חדר מצב. משם, בשיא המהירות, הוקם אחד חדש שלנו.
חדר מצב של מערכת החינוך זה אומר מערכת זמינה, מתעדכנת ומחברת. זה אומר שעכשיו החיבור בין בריאות לחינוך לרשות המקומית הוא קריטי והנה דרך להעביר מידע, להעלות אתגרים, לייצר פתרונות מהר וביחד.
לחדר המצב יש תפקיד במקרים של הדבקה בבתי הספר. ברגע שאנחנו יודעים על חולה, אנחנו דואגים שהוא ומי שהיה איתו במגע יכנסו לבידוד בזמן הקצר ביותר. אנחנו מייצרים כל יום מפה רשותית של חולים ומבודדים במערכת החינוך, וחולקים את המידע עם משרד הבריאות. הנתונים והניתוח שאנחנו חולקים משמש את מקבלי ההחלטות ברמה הארצית, הבנו שאנחנו היחידים שידענו לתת ניתוח עומק של תחלואה במערכת החינוך בירושלים.
יצרנו מערכת חדשה, שמסנכרנת את הכוחות ונגישה להורים ולצוותים החינוכיים: עכשיו, אנחנו במרחק טלפון והם יכולים לפנות אלינו בכל שאלה. זה מייצר תחושה של וודאות וביטחון, בתוך כאוס גדול. אני חושב שזה התפקיד שלנו.
מאז, דיברתי עם עוד חברי רשת שמקימים חדרי מצב ברשויות שלהם. כולנו מסכימים: זה התפקיד שלנו".