>> להאזנה לפרק הפודקאסט המלא, לחצו כאן.
"בשנה האחרונה התפקיד שלי השתנה. כמי שעומדת בראש מערכת כל כך גדולה, אני לרוב כמעט לא צריכה לעסוק במיקרו. אני עוסקת מאוד במקרו – תהליכים, מדיניות, חשיבה שנה, שנתיים, וארבע קדימה.
אבל בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי עוסקת בהיום, מחר, מחרתיים, מקסימום עוד שבוע. ונחשפתי להרבה פרטים קטנים שלרוב מקבל החלטות לא מכיר ביום יום. אבל כשעושים רגע הפסקה ועצירה ונכנסים לראות את הפרט ושמעים את הסיפורים האלה, מבינים מה זה חינוך, ולמה אומרים שחינוך הוא תיקון עולם.
התקופה הזו שיכנעה אותי שחייבים לאפשר שיקול דעת למנהלות ומנהלים. שלהם יש את הידע וההבנה, ושהתפקיד של הרשות המקומית הוא לאפשר להם לפעול. התחדד לי כמה חשוב שמשרד ממשלתי יהיה רגולטור על, ולא גם גוף ביצוע וגם גוף פיקוח וגם גוף מפתח. הוא לא יכול להיות הכל.
בכל בית ספר שניכנס אליו, רואים עכשיו ילדים שלומדים במקומות שמעולם לא למדו בהם. על הגג בחצר, בפרוזדורים בחוץ. אמרנו למנהלים – תתייחסו לזמן של הילדים בבית ספר כאל זמן זהב. בבית שיעשו מה שניתן באמצעות למידה מרחוק – ובבית הספר תערכו דיונים, שיחות ומה שחייבים לעשות בליווי מבוגר.
כל האופן של ההוראה והלמידה קיבלו 'בוסט' של יצירתיות, על מנת להוציא מהילדים את המקסימום בתקופה שהם לא מגיעים לבית ספר כל יום. יש משהו בשבירה של השגרה, בשיבוש, שהוא כל כך טוב למערכת. היא מזמן הייתה צריכה את השיבוש הזה.
אנחנו עכשיו צריכות להיות עסוקות באיך לשמור על זה, וזה הדבר הכי חשוב. הסלוגן החדש שלי הוא: איך לא חוזרים לפברואר 2020. בהנחה שבפברואר 2021 כל הילדים כבר ילמדו במערכת, זה לא יכול להיות כמו פברואר 2020. זה צריך להיות יותר דומה לספטמבר 2020, שהיה מגוון, יצירתי, בחוץ. היה למעלה, למטה, בצדדים, מהבית, היברידי. עיסוק בטבע, משחקיות, הרבה עבודה עצמית של ילדים, שלא תמיד המורים מייחסים לה מספיק חשיבות.
אז זה התפקיד שלנו עכשיו. לא לחזור לפברואר 2020. ואני לא יכולה לעשות את זה לבד, זה לא משהו שעירייה יכולה לעשות לבד. זה התפקיד של הממשלה.
אז איך זה ייראה? אני חושבת שחשוב לקיים למידה מהבית יום בשבוע בכיתות בעל-יסודי. ארבעה ימים בשבוע פיזית בבית ספר ויום אחד מהבית. זה נכון כדי שהילדים יתגעגעו ללכת לבית ספר, וגם כדי שהם יתרגלו למידה עצמאית. זה גם אחד מהדברים שנחשפו בקורונה, עד כמה ילדים לא יכולים ללמוד לבד.
צעד כזה יקפיץ את מערכת החינוך, ויחסוך שעות. בזמן הזה ילדים יכולים ללמוד מהבית באופן א-סינכרוני, והשעות האלו יוקדשו ללמידה של מורים.
לכך צריך להוסיף כיתות יותר קטנות, כי אם חלק מהילדים לומדים מהבית, זה אפשרי. וזה גם יחייב לצמצם את מספר המקצועות, כי אי אפשר ללמוד 15 מקצועות בשבוע אם מורידים יום בבית הספר.
הגמישות של המנהלים לבנות מערכות משתנות, צמצום במספר המקצועות כי אין מספיק זמן בבית ספר, והקידוש של זמן זהב בבית ספר. אם נצליח להשאיר את השינויים האלו, שינינו את המערכת – ואני אגיד לעד תודה לקורונה אהובתי".