"זה היה ממש בתחילת ימי הקורונה, כשקיבלתי טלפון מחבר מועצת העיר. הוא נשמע מודאג אבל אמר לי בקול שלא משתמע לשתי פנים: המצב לא טוב. צריך לעשות משהו ומהר.
יש שני מנהלים קהילתיים ברמות: אחד חרדי ואחד חילוני. אז אנחנו, במינהל החרדי, פתחנו חדר מצב שכונתי, יצרנו טלפון מוקד שפרסמנו בכל השכונה. אבל לא רק העברנו הנחיות אלא ביקשנו: חסר לכם אוכל? אתם צריכים לצאת להביא תרופות? מישהו מהמשפחה צריך לצאת לבידוד אבל אתם חוששים? מפחדים שמישהו מהילדים נדבק? תדברו איתנו.
והם עשו את זה. את כל הפניות שקיבלנו, העלנו לאקסל מאולתר שהפעיל את כולנו – למשפחה הזו צריך משלוח מזון, למשפחה הזו צריך לעזור לצאת למלונית, שם צריך תרופות, ובבניין שם צריך לבדוק מה קורה.
ראינו שבזמן משבר כל כך גדול וכל כך פתאומי קורים שני דברים – מצד אחד כולם רוצים לעזור אבל מצד שני, בתוך כל הבלאגן, הדרכים לעזור לא תמיד ברורות. מנות המזון הרבות שנאספו למשל – איך יודעים לאן לשלוח אותן? מי צריך? ומי לא? והאם בכלל מזון זה מה שחסר?
זה הוכיח את היכולת של המנהל הקהילתי, והחשיבות בו לייצר קשר מהיר וחיבורים לנציגי הקהילות בשכונה. בזמן שכולם מחפשים את הדרך לעזור, אנחנו מצאנו את הדרך.
את כל הצבעים עברנו ברמות. ירוק, כתום, אדום. נעים בין שגרה לחירום, לשגרת חירום כשדבר אחד בטוח: כדי להתמודד עם הקורונה – אנחנו ממשיכים להפעיל את הקהילה.
ואז פיקוד העורף התקשרו. השכונה הופכת שוב לאדומה הם אמרו. אין ברירה – אנחנו מגיעים. זה לא צעד רגיל שאנשי צבא יצבעו את הרחובות החרדיים של השכונה. אז התייעצנו עם הרב השכונתי – איך עושים את זה נכון? איך מסבירים לקהילה?
הרב השכונתי המליץ לעדכן את התושבים, שידעו ויכירו מה הולך לקרות. אז כינסנו את הרבנים השכונתיים (כולל כאלה שבכלל לא מכירים במדינת ישראל) והסברנו להם – המצב רע, פיקוד העורף מגיעים.
משם המסר עבר לתושבים. נתנו לציבור קצת זמן לעכל, ואחרי 24 שעות נכנסו כמעט 200 חיילים לשכונה. זה עבד חלק, בזכות התיאום ושיתוף הפעולה שעשינו.
העבודה שלנו ביחד רק התחילה שם. כדי לעזור, פיקוד העורף צריך את הקהילה יחד איתו. למשל כשהוא שואל איפה נקודות התרופה של השכונה? מיד ידענו לשלוח אותם לתחנות האוטובוס: התכנסות של משפחות ואנשים שנוסעים מחוץ לשכונה או מחוץ לעיר, או שחוזרים הביתה אחרי ביקור אצל המשפחה הרחבה. ירדנו ביחד לתחנות האוטובוס. סיפרנו לתושבים מה קורה, עדכנו, ביקשנו שיחזרו לבתים.
פיקוד העורף המשיך אחרי כמה ימים משם להר נוף, ולשכונות אחרות בעיר ובכלל. אבל אני חושב שהשכונה והצבא הרוויחו משהו מהתקופה הקשה הזאת – שיעור על איך עובדים ביחד".