"מוקד הקורונה" של ההייטקיסטים מאמדוקס

"בתחילת הקורונה, המוקד הטלפוני שפתחנו באמדוקס קרס. המוקד נפתח רק כמה ימים קודם, בעקבות הודעה שקראתי בקבוצת פייסבוק של תושבי רעננה. אחד התושבים המבוגרים כתב: "סגרו לי את הסניף בבנק, אין לי מושג איך לעבוד עם האפליקציה שלהם. מישהו יכול לעזור?"
בתור חברת מועצת עיריית רעננה לא היה לי איך לעזור. אבל דווקא בכובע המקצועי שלי, באמדוקס, הבנתי שזו ההזדמנות שלנו להתערב. בתוך כמה שעות, יחד עם הראל גבעון מנהל החטיבה שלנו,

שלחנו מייל לכל עובדי אמדוקס: ״אמדוקס מקימה מוקד וירטואלי לתמיכה בתושבים שמתקשים להתמודד עם הטכנולוגיה. הידע שלך הוא נכס עבורם. נשמח אם תרצה לקחת חלק". ואז יצרנו קשר עם התושבים דרך עיריית רעננה, רשויות מקומיות נוספות, עמותות, ארגוני סיוע והמשרד לשיוויון חברתי.

שלחנו 8,000 הודעות לכל התושבים שמעל גיל 65: "יש לכם בעיה להתחבר לזום, או לקיים שיחת וידאו עם הנכדים? אמדוקס פתחו בשבילכם מוקד טלפוני".

לשטף הפניות שהגיעו לא ציפינו, והמוקד שלנו לא עמד בעומס. אבל זה גם היה רגע המפתח. עובדי אמדוקס התגייסו בהמוניהם וכך נולד המיזם שלנו: "חברים דיגיטליים".

באמדוקס אני חדשה-ישנה. לא מזמן חזרתי להייטק, אחרי שנים בעולם החברתי. כשנכנסתי בפעם הראשונה חזרה למשרד, ניגש אלי אחד המנהלים ואמר "נו, תלמדי אותנו על העולם החברתי? מה אנחנו צריכים לעשות אחרת". אני לא בטוחה שהוא הבין עד כמה לקחתי אותו ברצינות.

מאז ומעולם, אמדוקס רואה את עצמה כחזקה באחריות תאגידית. אנחנו מרגישים שאנחנו נותנים המון חזרה לקהילה: צובעים בתי ספר, אורזים סלי מזון. אין ספק שזה באמת משמעותי. אבל אני תמיד שאלתי את עצמי: למה אנחנו לא תורמים לקהילה את הדבר שאנחנו יודעים לעשות בצורה הטובה ביותר? אנחנו מובילים בייצור פתרונות דיגיטליים, וזה הדבר שאנחנו צריכים לתת חזרה לקהילה.

אבל לא ידעתי איפה להתחיל, עד שהגיעה ההזדמנות הגדולה ביותר – הקורונה. האירוע הראשון שלקחנו בו חלק, במסגרת מיזם "חברים דיגיטליים", היה יום הזיכרון. ביוזמת חבר הרשת רז פרויליך והחברה למתנ״סים, הבנו שמשפחות שלמות הולכות לקיים טקסים השנה בזום, עם רצון גדול לשתף את הדבר היקר להן מכל – הסיפורים של אהוביהם שנפלו. אבל לרוב האנשים אין הרבה ידע טכנולוגי והכרות עם הממשק. פה נכנסנו לתמונה.

כל מי שפנה אלינו למוקד קיבל ליווי צמוד: 200 מתנדבים ליוו את המשפחות משלב קביעת הפגישה ועד סוף הערב. רצינו לאפשר למשפחות להתייחד עם יקיריהן ולא להתעסק בטכנולוגיה מסביב.
קיבלנו מאות תגובות ממשפחות ומשתתפים. אבל התגובות המפתיעות מכולן היו של העובדים שלנו, שלא עזבו את הקריאות עד שסגרו את כולן. באותו לילה, בסופו של יום ארוך, התיישבתי על הספה, והתחלתי לקרוא את כל התגובות של העובדים שהתנדבו במוקד. ״אישית, זה יום שקשה לי מאד, פנימית, בגלל חוויות שעברתי. והפעם חוויתי את זה באופן מרגש ושונה", כתב לי אחד העובדים.

ואני פשוט התחלתי לבכות. הבנתי שבתקופה כזו, שבה גם העובדים שלנו נמצאים באי-ודאות, הצלחנו לייצר עבורם תחושת משמעות גדולה. הם היו חלק מהפתרון עבור אלפי אנשים, ושאבו מזה הרבה כוח.

משבר הקורונה טילטל את כולנו, גם בהייטק. אבל עבורנו באמדוקס, זו היתה גם שנה עם נקודת אור גדולה, שבסופה אנחנו יוצאים עם הבנה חדשה של תפקיד המגזר העסקי בחברה הישראלית.
אנחנו יכולים להיות הרבה יותר ממקום תעסוקה, וגם יכולים לתרום יותר מלארוז סלי מזון. אנחנו יכולים לעזור לקהילה להתממשק עם טכנולוגיה, ואנחנו נטמיע את התפיסה הזו גם בחשיבה העסקית שלנו.

והמוקד? הוא עדיין עובד, ואתם מוזמנים להפנות אלינו אנשים זקוקים לליווי. מחכים להם 200 עובדי אמדוקס שרוצים לעשות שינוי חברתי."