"אני נולדתי וגדלתי בירוחם, ואני כבר עשור בפוליטיקה המקומית. מאז שנבחרתי, הייתי מנהיגת החוץ של ירוחם, דאגתי לפעולות האסטרטגיות שיכתיבו את החוסן החברתי, כלכלי, חינוכי. אבל משבר הקורונה הפך אותי למנהיגה שמחוברת מאוד לתושבים שלה.
אני הודעתי לכל חולה שהוא חולה לפני שהרשויות הודיעו לו. לא רציתי לחכות. עשיתי את זה באופן אישי, כדי לוודא שהם נמצאים בבית ולא מדביקים אף אחד, ויש להם את כל התנאים להיות בבידוד. זה לא היה פשוט.
הייתה שיחה אחת עם מישהי שהיה חשש להידבקות שלה, והייתה צריכה לעבור בדיקה. זה היה חמש דקות לפני כניסת שבת. אני שומרת שבת, מה שלא קרה בשבתות האחרונות. והיא אמרה לי – אני לא מכניסה את האנשים האלה הביתה עד שאת לא מגיעה. המשפט הזה גרם לי להרגיש שבסוף, יש לי אחריות לתחושת הביטחון האישית של כל תושב.
מה שמלווה אותי בכל הזמן הזה זה התפקיד שלי והאחריות מול התושבים, במיוחד האמון. היה לי ברור בתוך המשבר הזה, שאני צריכה לייצר במצב של חרדה ואי וודאות אצל התושבים שלי תחושת אמון. התפקיד שלי הוא שהם ידעו וירגישו שהעיר שלהם מנוהלת, שיש בקרה, שאנחנו פועלים, בשליטה וכאן עבורם. זה מה שמגביר את החוסן שלהם ובעקבות את החוסן שלנו כרשות.
אני חושבת שזה משהו שלמדתי אותו ואני אצטרך לקחת אותו גם לשגרת החירום וגם לשגרה בכלל".