כשחזרו מהרווארד, מלאי רעיונות, החליטו קבוצת חברי רשת להביא את הלמידה על רב מגזריות מהתיאוריה לשטח. את ההזדמנות הם זיהו במודל PPP – Public-Private Partnership שלמדו בארה"ב: שותפות רב מגזרית בין השלטון המקומי לסקטור הפרטי המייצרת שיתופי פעולה נגישים.
התהליך שנערך ב־" 100 יום" היה ייחודי: לא חבר רשת אחד שמוביל שינוי במרחב המקצועי שלו, אלא חבורה של חברי רשת שכל אחד פועל במסגרת אחרת, ונפגשים כדי לפצח מודל לעבודה משותפת. השישה שחברו לליווי המשותף ב" 100 יום" היו סיוון להבי, מנהל אגף תקציבים במשרד הפנים; איתי צחר, מנכ"ל עיריית כפר סבא; ארנון מאיר, מנהל מערך יישום וקשרי ממשל במכון הישראלי לדמוקרטיה; שירה שפירא, סגנית ראש אגף בכיר מורשת; איל רונן, מנהל מחלקת תכנון עיר מזרח בעיריית תל אביב־יפו; וליזה תבורי,
מנהלת משאבי אנוש בחטיבות תפעול וחלב בתנובה.
האתגר שהיה על השולחן היה איך מייצרים התקשרות שתאפשר שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי לעסקי בזירה המקומית. המכשולים איתם היו צריכים להתמודד הם משני סוגים: מגבלות בירוקרטיות ומשפטיות, כגון מכרזים. ומגבלות עסקיות – איך מפתחים מודל עסקי לשירותי PPP ברשויות קטנות עם קהל יעד שאין כדאיות כלכלית לפעול בהן, וזאת בלי להתפשר על איכות ומצוינות. 4 צירים החלו בפיצוח והיו בלב הדיונים בחשיבה על פתרון – רגולציה, הכשרות, כלי ניהול ידע והשאלה הגדולה איך מנהלים תהליך של שינוי.
במסגרת העבודה יחד, העמיקו חברי הקבוצה את ההבנה של אתגרי היישום שלהן – וקיבלו הבנה למשמעויות המקצועיות, האתיות והחוקיות של שיתוף פעולה רב מגזרי שכזה. כל אחד מהם לקח חזרה את הלמידה הרב מגזרית – סיון כתב חוזר מנכ"ל משרד
PPP בעיריית הפנים בנושא, איתי ואיל קידמו הדגמות של שותפויות PPP בעיריית כפר סבא ועיריית תל אביב־יפו, ושירה וליזה פיתחו תוכן שיעבור במיזם מקום – עתודות ניהול לדרג הבכיר במרחב המקומי. תוצר נוסף היה יציאה לדרך במחקר מעמיק של מרכז הידע והאסטרטגיה, מחקר – עבור חברי רשת מעוז ומיזם מקום בפרט.